משחקי תפקידים מאפשרים ללומדים להיכנס לעולם של אחר ולבחון מצבים חברתיים מבפנים. בעוד שהם מדובקים בצדק, בחלוקת משאבים או בהתנהגות שונה, הם נדרשים להבחין כיצד בחירות שלהם משפיעות על אחרים ועל אפשרויות ההשתתפות של הקבוצה. חוויה כזאת הופכת נושא מופשט למצב מוחשי, שבו יש להקשיב, להתמודד עם אי־ודאות ולגבש החלטה.
הערך החינוכי של הפעילות נשען על תכנון מוקדם, התאמה לגיל ודיון מדויק לאחר המשחק. מטרתה אינה להכריע מי צודק, אלא לפתח שיחה מכוננת סביב השפעות, זהויות ואפשרויות פעולה. בגן ניתן להתמקד במצבים פשוטים ומוחשיים, ובבית ספר אפשר להרחיב את הנושא לסוגיות מורכבות יותר הקשורות לכוח, לשוויון, לזהות ולהשתתפות חברתית.
המשחק מייצר מצב שבו תוצאות הבחירות נראות לעיני המשתתפים. כאשר קבוצה מתלהבת את חלוקת המשאבים, נדרשת לשאול מדוע היא בחרה לחלק בצורה מסוימת, איזה צורך נשאר ללא מענה וכיצד אפשר היה לפעול אחרת. באמצעות סיפור קצר, כרטיסי תפקיד וכמה דקות של משחק, אפשר להקים את הדילמה בלי להפוך אותה להרצאה או לדוגמה מוכרת מראש.
הבנת נקודת מבט אחר אינה מחייבת הזדה אישית בדעותיו. למעשה, עבודה עם תפקידים מעודדת הקשבה מחודשת, ביושר לעומות הנחות ולפיתוח שפה שמסבירה מדוע פעולה נראית הגיונית מנקודת מבט מסוימת. כרטיסי התפקיד צריכים להציג מידע מוגבל ומעניין, ולא להעביר סטריאוטיפים או מסרים צופים־לה. כך הלומדים מתנסים בהתחשבות, בתגובה לצורך שונה ובפירוש של חלקה שאינה ניתנת להבנה מיד.
לפני ההפעלה כדאי להגדיר יעד קטן וברור, כגון זיהוי השפעות שונות בתרחיש, או תרגול דיאלוג בתוך סכום מוגבל. בגן המיקוד יכול להיות מתן קול לחבר קבוצה שנדחה ממשחק משותף. בכיתות בוגרות אפשר לחקור כיצד אי־שוויון משפיע על מעמד, על נגישות ועל קבלת החלטות. יעד מדויק מאפשר להעריך את הפעילות בלי להפוך אותה לתחרות בביצוע או למדד ידע על־פי יכולת משחק.
תרחיש טוב מתחיל במצב ברור, בתפקידים ברורים ובמגבלות שמאפשרות התנהגות מעניינת. לדוגמה, בתרחיש על חלוקת משאבים משותפת ניתן להגדיר קבוצה שצריכה להכין תערוך עם מקור מוגבל. כל תפקיד מקבל כרטיס הכולל צורך, אילוצ ומידע פרטי מעט. המשתתפים אינם מנחשים מה נמסר להם, אך כל אחד צריך לפעול לפי העולם שבו הוא נמצא. כך נוצרת דילמה אמיתית בלי להפוך את התרחיש למשחק עם תשובה סופית ידועה.
לבניית התרחיש אפשר להיעזר בהתנדלויות המקצועיות המתועדות במרכז פסגות רחובות, ולהשתמש בהן כבסיס לשיחה עם מכרי המקצוע. הכרטיסים כדאי להציג בפני עמיתים ולבקש מהם לזהות דמוקרטיה מוגבלת, ניסוחים מכפים או פרטים שמרמזים על תפקיד מסוים באופן לא רלוונטי. משוב מקצועי יכול למנוע תרחיש שנשמע מעניין למבוגר אך אינו מותאם לחוויית הילדים או לקבוצה הנוכחית.
עבודה עם סוגיות רגישות דורשת זהירות נוספת. אין לבקש מילד לשחק מצב של אלימות, התעללות או הדחה חמורה אם במציאות חווייתו האישית פצועה. עדיף להפריד את הנושא מזהות אישיות מוכרות, להשתמש בדמויות מומצאות ולהציע תפקיד חלופי של צופה או מתווך. לפני המשחק מוסבר שהתנהגות בתוך הדמיון אינה משנה את דעותיו של האדם, ואין לבקש מאדם לחשוף חוויה אישית כדי להיות משחקן מצליח.
פתיחת הפעילות צריכה להיות קצרה ולהתנהל בתוך מסגרת ברורה. המנחה מציג את המצב, את הזמן המוקצב ואת הכלל שלפיו פועלים התפקידים. המשתתפים מקבלים את הכרטיסים בנפרד, קוראים את המידע וחושבים על דרך פעולה. תפקיד נוסף יכול להיות צופה שמתעד את חלוקת הדיבור, השינויים בעמדות והרגעים שבהם מישהו נעזר בקבוצה. סיבוב תפקידים בין סימנים מאפשר לכל תלמיד להתנסות ביותר מנקודת מבט אחת.
במהלך המשחק המנחה מנחה את התהליך ואינו מכריע מי צריך לנצח. אפשר לעצור לרגע ולשאול מה רוצים הדמויות, מה מאפשר להן לדעת ומה יקרה אם הן יבחרו לשנות את עמדתן. חשוב לתת למשתתפים זמן לחשוב ולא ליישם מיד מדריך מוכן. כאשר מתעורר מחלוקת, המנחה יכול להפנות את השיחה לשאלה כגון: איזה מידע חסר כדי לקבל החלטה? התשובה עשויה להוביל להעמקה, אך אין להפוך את כל קושי לבעיה שיש לפתור במהירות.
הדיון שלאחר המשחק הוא חלק מרכזי מהחוויה. אפשר להתחיל בסיכום עובדות מהמשחק, להמשיך לשאלות על רגשות ובחירות, ולבסוף לקשר את הלקחים למצבים אמיתיים בכיתה. שאלות כגון מה השתנה כאשר חלה חלוקת תפקידים, איזה מידע היה דרוש להכרעה, וכיצד אפשר ליישם עיקרון דומה בעבודה היומיומית, מעמיקות את החשיבה. בסיום מומלץ לאפשר לכל משתתף לכתוב משפט אחד על התפקיד שחווה, כך שגם מי שלא הרצה לדבר יוכל להשתתף.
תכנון מוקדם הופך את המשחק לכלי למידה ומגן עליו מפני הפיכה להצגה חברתית בלבד. כללי העבודה הבאים יכולים לשמש כבסיס להכנת המשחק, לביצועו ולהערכתו:
הכללים אינם קבלים קפודים. לאחר כל ניסוי אפשר לשאול אם התפקידים איזנו כל אחד באופן שאפשר לפעול, אם הזמן הקצר מספיק לחשיבה ואם הדיון הגיע לעומקים שמתאימים לקבוצה. שינוי קטן בניסוח הכרטיס או בזמן ההפעלה יכול לשפר את החוויה יותר מהוספת משחקים וכללים רבים. מתעדים קצר לאחר כל מפגש מאפשר לצוות לשמור על החלטות עיצוב ולבנות את הפעילות בהדרגה.
הערכת הפעילות יכולה להתמקד בשינויים בחשיבה ובתקשורת, ולא בכישרון הועמדתי. אחר המשחק אפשר לבקש מהתלמידים להציג טענה בעד החלטה שלא נבחרה, להסביר כיצד הבינו מידע ולציין מה היו צריכים לדעת. ציונים או משוב מדויק יכולים לכלול הבנת נקודת מבט אחרת, שימוש בהסבר במקום בהאשמה והצעת חלופה למצב. כך נוצרת ראייה לרמת ההשתתפות ולעיבוד החוויה בלי להפוך את התפקיד לשיפוט על אישיות הילד.
שימוש חוזר בתרחיש יוצר אפשרות לראות שינוי. בפעם הראשונה אפשר לבחור מסלול מסוים, ובהמשך לבקש מהמשתתפים לבחור מסלול אחר או להציע פתרון חלופי. עבודה משותפת עם מכרי מקצוע מאפשרת להשוות הערות על דרכי הנחיה, לזהות קושיות שחוזרות ולהציע תרחישים מותאמים לאותה בעיה בגנים ובכיתות שונים. כל פעילות כזאת יכולה להפוך למסמך מקצועי קצר המחבר ניסיון, שיקולי דעת והמלצות להמשך העבודה.
הצעד המשמעותי הבא הוא לבחור תרחיש אחד, להכין לו שלושה כרטיסי תפקיד ולתזמן ניסוי של עשרים דקות בכיתה בשבוע הבא.